יואב פרחי – יומן מסע

בדרך למלון

בשעה 05:10 נחתנו בשדה התעופה העצום Pu Dong. בביקורת הדרכונים נודענו לסדר הממשלתי סיני המפורסם. השוטרים (1 על כל תייר בערך) העמידו אותנו בשורה מדוקדקת מאחורי הקו הצהוב. כל מי שניסה לחרוג ולו במעט זכה בפרצוף חמור סבר. עם החברה האלה לא כדאי להתעסק. המזוודות יצאו החוצה תוך 2 דקות, החלפנו דולרים ליואנים ויצאנו לתפוס מונית למלון.

הגשם בחוץ היה מאכזב: התחזית הבטיחה שמש וטמפרטורה נוחה… הנסיעה למלון עברה בעיקר באזורי תעשיה ומגורים והצבע השולט היה אפור שמזג האוויר רק הדגיש. רוכבי האופניים הסתובבו עם מעילי גשם צבעוניים שנשאו ברובם את הכיתוב "Rain Coat" (שחלילה לא נתבלבל ונחשוב שמדובר במשהו אחר)

המלון הפתיע לטובה. Tongji Guest House הוא מלון איכותי, נעים, ובעיקר חדש. החדרים מאובזרים בכל טוב. בקבלה קיבלנו את כרטיסי הכניסה לחדרים בתוספת שוברים לארוחת הבוקר ומכתב ברכה מהחברה שסייעה למכללה לארגן את הטיול.

התארגנו והחלטנו לצאת לכבוש את העיר. אז מה אם לא ישנו כבר יומיים בערך, חופש לא מבזבזים.

אלי ואני גיבשנו אסטרטגיה זריזה: מגיע לכיכר המרכזית בעיר (People's Square) ומשם נמשיך לאתרים נוספים.

אוטובוסים וחיות כביש אחרות

התעניינו בקבלה איך כדאי ליסוע, וקיבלנו המלצה דווקא על אוטובוס. "פה בפינה, קחו קו 55" אמרה הפקידה. אז אמרה.

בדרך לתחנת האוטובוס למדנו עוד כמה דברים על התחבורה בשנחאי:

• הרמזורים מגניבים ומראים את הזמן עד שהאור מתחלף. בפועל אף אחד ללא ממש מתייחס אליהם וכולם נוסעים איך שהם רוצים
• הולכי רגל לא קיימים (לפחות לא בעיני נהגי המכוניות והקטנועים)
• קטנועים נוסעים על המדרכות.
• נהגי האוטובוס עוצרים רק בתחנה, אבל אם התחנה תפוסה הם יעצרו במרכז הכביש.
• התשלום באוטובוס – 2 יואן (כשקל אחד). יש כאלה שיש להם כרטיסיה אלקטרונית, האחרים משלשלים את המטבעות לתיבה בכניסה.
• בעך חצי מנהגי האוטובוס הם נשים. נהגי מוניות – רק גברים.
• אה כן, קו 55 לא מגיע לPeoples Square.

היינו הזרים היחידים על האוטובוס והתקשנו להסביר לאן פנינו מועדות. אישה נחמדה שהיה נראה כי הבינה הנחתה אותנו לרדת בתחנה כלשהי ולהחליף לקו אחר. בתחנה קלטנו סימטה מהסרטים, ונכנסו לצלם כמה תמונות.

שאלנו שומר במלון איך להגיע והוא כיוון אותנו לקו אחר. בקו הזה, למזלנו, היה מסך אלקטרוני שהראה את שמות התחנות גם באנגלית. לאחר שעה מורטת עצבים הגענו ליעדנו הראשון.

ה- People's Square

הכיכר העצומה הזאת מרכזת סביבה מספר גדול מאוד של בניינים מרהיבים. הכי אהבתי את בניין התיאטרון העירוני הגדול:

בכיכר נמצא גם Shanghai Urban Planning Museum הכולל מספר תערוכות ומיצגים הנוגעים לתכנון אורבני. בין השאר יש שם בקומה השלישית דגם עצום ומרהיב של שנגחאי כפי שתראה בשנת 2020:

Nanjing Road

משם המשכנו ל Nanjing Road, מדרחוב תיירותי עצום הכולל עשרות חנויות מכל הסוגים. וכנראה שהתיירות בסין היא פנים ארצית או לכל הפחות אסיאתית בעיקרה. הסוחרים זיהו אותנו מייד וכל דקה עט עלינו סוכן דביק של שעונים ותיקים מזויפים כשהוא מצויד בתמונות המוצרים שהוא מוכר.

ביצענו תרגולת התחמקות ונכנסו לרחוב צידי במטרה לאכול אוכל רחוב אוטנטי. התיישבנו בנודליה (ככה אומרים?), ובאמצעות השיחון של אלי הצלחנו לבקש מנה צמחונית (היי, זה עדיין היום הראשון, לא צריך להגזים). 2 שקלים כל אחד ויצאנו שבעים.

בשלב הזה חוסר השנה כבר התחיל לתת את אותותיו ובעודנו ממתינים לרמזור במעבר חציה אלי נרדם בעמידה. הגיע הזמן לחזור למלון.

עלינו על קו מטרו (4 יואן לכיוון המלון). המטרו חדיש ויפה, ולמזלנו כמעט כל המידע החשוב מופיע גם באנגלית.

כשיצאנו מהתחנה גילינו שאין לנו מושג לאן צריך ללכת. בחור צעיר שעבר במקום הציע את עזרתו וליווה אותנו עד למלון.

אלי החליט שהוא רוצה לעשות סיור בסביבה, אני נכנסי למיטה. לא הספקתי להגיד ג'ק רובינזון ונרדמתי.

בערב יצאנו שוב, אבל על כך בפוסט הבא. לילה טוב.

נ.ב: את כל התמונות (גם כאלה שלא מופיעות בפוסטים), אפשר תמיד לראות בפליקר

פוסט זה נכתב ביום יום שבת, 29 למרץ, 2008 at 21:59 תחת הקטגוריה כללי.

תגים: אוכל, אתרים, מוזיאונים, מלון, תחבורה